אחרי הרעש התקשורתי ויחסי הציבור המעולים לתוכנית "2.3 בשבוע" שמשודרת בערוץ 10 ושמספרת את כמות הפעמים הממוצעת שבה ישראלים עושים סקס בשבוע… ("נו טוב", ואני ממש לא פולני) והשיוך של אוכל לסקס, למרות שבפורומים סגורים ובישיבות פרלמנט למיניהן תמיד מדגישים את העובדה שכשהבטן מלאה  אחרי אוכל טוב, רוב הדם זורם ומתרכז למערכת העיכול ונעשים תשושים ברמה של "שלאפשטונדה"  ואת מי מעניין סקס אחרי ארוחה דשנה (ושוב אני מזכיר שאני לא פולני).

ישבתי עם עצמי, השעמום של שעת לילה מאוחרת וחיפשתי לעצמי איך המספר 2.3 מתקשר לאוכל ולמטבח והגעתי לנתון מאוד מעניין… 2.3 שניות זה הזמן שלוקח ללקוח ממוצע שלי לאכול יחידה אחת של עלי הגפן שאני מכין… כן כן בדוק 2.3 שניות והפרודוקט נעלם כלא היה. עכשיו נשאלת השאלה כמה אני עובד במהלך אירוע כדי להגיע לרמה שהלקוחות שלי מתענגים על מעדן שאני מכין. אופס, שכחתי לספר לכם שכאחד שמתגורר במושבה כרמי יוסף  ושמי ידוע בכל האזור באיכות עלי הגפן שלי ומסביבנו שדות שדות של גפנים. זה הרי ברור שעלי הגפן הממולאים יהוו חלק נכבד שלי במטבח. זאת למרות שלפעמים מפספסים את המומנטום וכל השדות כבר מרוססים ולא ניתן להשתמש בעלים (בנינו, זה כבר קורה לי שאני מפספס בשנה השלישית, אבל יש עוד מקומות להשיג את חומר הגלם).

אז קודם כל צריך להגיע מהמושבה למרכז מסחרי שבוא יש רשת מזון גדולה שבה יש את כל המוצרים הדרושים להכנת עלי הגפן. פעולה זו לוקחת במקרה הטוב כשעה וחצי. שעה נוספת מוקדשת לריפוד הסיר כדי שהשכבה הראשונה לא תשרף, להכנת תערובת המילוי לעלי הגפן, חיבור המצרכים וקבלת הטעמים הדרושים לפי המטבח האורפלי והמטבח הנאש דידאני  שגדלתי עליו שאגב מילוי האורז בין שני המטבחים הוא שונה לחלוטין ובמטבח הנאש דידאני  העלים מוגשים עם תערובת של יוגורט  ואשל עם שמיר ושום (עמוד 63 ברב המכר שלי "נראה אותך גבר במטבח" ספר בישול לגברים, אבל לא רק! – למי שממש מתעקש). כבר ספרתי שעתיים וחצי.

עכשיו מגיע הגרעין הקשה! למילוי בכמות  של 4 כוסות אורז, קיצוץ הירקות, התבלון, שטיפת העלים ופריסת כל עלה ועלה, מילוי, קיפול, גלגול וסידור בסיר לוקח כ-4 שעות עבודה. לא, לא הגזמתי… ראשית אני אמנם עושה את העלים כמו דוגמניות או רקדניות קאן-קאן, כולם נראים אותה צורה… בניגוד לסבתא מלכה שהיא השולפת הטובה ביותר בעיר אני הולך בשיטת "יא וואש יא וואש" אף אחד לא רודף אחרי בשעת לילה מאוחרת והמוסיקה המתנגנת רק מאיטה את הקצב. הפסקה לשטיפת סבב נוסף של עלי גפן ויבוש, סיגריה להכניס ניקוטין רעיל לגוף, לשטוף טוב את הידיים, בקיצור 4 שעות. לכמה הגענו? שש וחצי שעות ולא הסתיימה הסאגה.

עכשיו מגיע שלב הבישול. הכנת הרוטב + רתיחה חצי שעה, לבשל על אש קטנה "בזתו" כלומר בערבית "במיץ של עצמו" עוד לפחות שעתים וחצי, הינה בבקשה הגענו לתשע שעות עבודה. לחכות שהסיר מעט יתקרר מעט, חצי שעה נוספת. לפרק אותם אחד אחד ולהכין אותם להגשה עוד חצי שעה, צריך להגיש אותם חמימים או בטמפרטורת חדר. בקיצור 10 שעות של עבודה.

אתם אוכלים את זה ב-2.3 שניות, אני עובד על הסיר 10 שעות פשוט טירוף! אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני בכלל צריך את כל הבלאגן הזה, אז הינה התשובה. ביקשתי מאלוהים שייתן לי 1 ₪ בחיים על כל עלה גפן שאני מכין. אבל לא הכנתי מילאתי מספיק עלים כדי להשיל מעלי את הסינר ולהגיד זהו, מספיק לי, אני פורש.

אגב, שאלה שאין לי עליה תשובה, כמה כסף אני יכול ורשאי לבקש עבור עבודה של 10 שעות כשהלקוחות שלי אומרים שזה מעדן אבל אוכלים אותו ב-2.3 שניות וממשיכים לעלה גפן הבא או למנה הבאה מבן שלל המאכלים שאני מכין כשמגיעים אלי לאירוע בוטיק של טעימות שאני עורך סביב שולחני בכרמי יוסף  ממיטב המטבח הביתי ומאכלי עדות ועמים שאני מתמחה בהם.

אני עדין מחפש את התשובה…..

נתחיל מאמרה שכבר הרבה זמן שגורה בפי "שפים לא מזמינים כאורחים". כשכתבתי אותה מספר פעמים בפייסבוק ואמרתי אותה בפני חברים בשיחות אילו ואחרות, אותי לא מזמינים לארוחה, מקסימום לאיזה קפה ועוגה. מצד אחדהיו כאלה הרימו גבה כאילו עבר איזה יתוש "דאנגי" בסביבה, אבל באותה הרמת גבה היו גם כאלה שהודו שאכן יש להם איזה פחד מסוים להזמין לבית שף לארוחה וזאת בגלל החשש כיצד הוא כאיש מקצוע יקבל את המנה שהם הכינו ומה תהייה התגובה והביקורת עליה. 

לא משנה כמה הייתי מסביר שכאורח תמיד אפרגן בכל לב וזאת משום שאוכל נחשב מבחינתי כיצירה ואין זה נאה ליצור השוואה בין יוצר ויוצר. יתרה מכך בכל מצב כאורח הייתי משבח את היוצר גם אם יצירתו לא הייתה באותה שפה של היצירות שלי. אם אותו יוצר או יוצרת היו רוצים לשמוע טיפ או המלצה, הם היו חייבים לבקש זאת במפורש ממני ואז הייתי יכול לומר את דבריי כמובן ללא ביקורת מצידי.

זה היה הכי טבעי שבעולם כשאוהד רוט, חברי מהפייסבוק אותו פגשתי פעם אחת בחיי באירוע קומזיץ של חברים הזמין אותי לאוהל בדואי אצל זיאד בכפר סלאמה שבגליל ביום חמישי כבר באותו יום הודעתי לו בהנאה שאני אכן מגיע עם המשפחה בשבת.

בשעות הבוקר המוקדמות קמתי והכנתי סלט עגבניות קצוץ עם עגבניות שהנחתי על מנגל, אליהן הוספתי פלפלים חריפים שקליתי גם על המנגל, עלי מרווה טריים, לימון ננסי קצוץ ושמן זית. בקופסה אחרת שמתי סלט לימונים כבושים עם פפריקה שאני מכין ובעוד קופסה מלפפונים חמוצים תוצרת בית. הנענו את הרכב צפונה ונסענו לכוון המושב של אוהד ומשם ישירות לבית של זיאד בכפר סלאמה של המועצה משגב.

זיאד איש חביב, קיבל את פנינו בקפה על גחלים ולאחר הכרת המשפחות נסענו לקטוף את הצמחים שמהם נכין מטעמים. כאיש אוכל ביקשתי לטעום כמעט כל צמח שיצא מן האדמה ישירות לפה שלי ומצאתי את עצמי כמו איזה "עיזה גזיזה" מלכך להנאתי שלל צמחים של עשבי לוף, רשאד, אספרגוס פרא, חובזה ועוד שלל ירוקים להם קוראים אצל יוצאי עדת ה"נאש-דידאן" "סאפזי" ואותם אוכלים עם מאכל ה"שיפטה" שהוא גם מאכל הבית שלי שאני עושה באירועי בוטיק….

כשחזרנו למאהל החל שלב ההכנה וההגשה ועל מגש בקוטר של מטר נחו להן צלחות עם מבחר גוונים וטעמים וביניהם גם המטעמים שלי. היה שם "כוסה מחשי", "שולבטה "שזה ירקות מבושלים עם בורגול, סלט קצוץ דק עם הרבה כוסברה, סוג של עלים ממולאים סטייל עלי גפן שאני מכין, זיתים של בית, חומוס, טחינה עם הרבה לימון ופול שהמארחים הכינו במו ידם,

"מחלל" כבוש של בית, עוף ממולא באורז, בשר כבש בבישול ארוך, מג'דרה מענגת ועוד מגוון רחב של צמחים מבושלים עם לימון שקטפנו…. הפיתות היו טריות, הלימונדה הייתה קרה ולנו לא נותר אלה לבלוס בהנאה תוך כדי השמעת רעשים של עונג ואושר.

תה צמחים של זיאד ושוב קצת שיחה בעבית הקולחת ששגורה בפי על החיים ובכלל, תוך כדי כך שהינוקות משחקים באוהל הבדואי ומתרשמים מהצבעים היו קינוח מעולה לארוחה כשהדובדבן של הקצפת היה טיול עם אוהד ומשפחתו בנחל צלמון עד הבריכה וזאת על מנת להוריד את האוכל הרב שאכלנו בהנאה. אין ספק שבעיניי זאת הייתה אחת השבתות הכי מענגות שהיו לי בתקופה האחרונה, הספונטאניות של הדברים, האירוח של זיאד וההכרה המעמיקה של אוהד ועל כך שבפייסבוק ובאינטרנט אין רק חברים וריטואלים (ואת זה כותב אחד שהוציא ספר בשם "קולינר" על נפלאות האהבה הוירטואלית וההיכרויות דרך האינטרנט) , היו בעניי ההוכחה שאפשר לקשור קשרים וגם קצת להנות ממנעמי החיים. חזרנו עייפים אך מרוצים, אולי גם בגלל האויר והאוירה ומעצם העובדה שלא חששו ממני והזמינו את השף מכל הלב…

תחשבו על זה פעם באה כשיש לכם חבר שף, או טבח, או קונדיטור שבטוח צמא לאיזה עוגה בחושה עם מיץ תפוזים ולו רק להתענג על ההרגשה שלא חששו ממנו כלל….

ואני…וכמו שכתבתי בכותרת…. תזמנו, אני בא!

במהלך חיי פגשתי מלא אנשים מוזרים, מכל המינים והצבעים. אבל דבר כזה עדין לא קרה לי. הכול התחיל בפנייה תמימה דרך הפייסבוק, אחת מכל אותם "חברים שלי" פנתה אלי וביקשה לברר פרטים לגבי יום הולדת של אבא שלה והאפשרות שלה לארגן לו אירוע מיוחד, אחד כזה שהוא לא ישכח לעולם…

זאת ההתמחות שלי, עניתי בגאווה, אני עורך אירועי בוטיק מיוחדים, עם אוכל ביתי ומאכלי עדות ועמים. אשמח להגיע אליך לבית, להשתלט לך על המטבח עמוס בסירים, סלטים וקינוחים ולערוך לו את הכול בהפתעה ומבלי שידע מאום על האירוח. אני מביא איתי את האוכל טרי, מטובל היטב, עם מגוון מהמיטב שאני יודע להכין.

הפיגורה התלהבה עד עמקי נשמתה, השאירה לי את הנייד שלה על מנת שנסגור פרטים ונקבע תאריך שיתאים לכל הצדדים, נבנה יחד תפריט ייחודי רק לאבא שלה ונתקדם הלאה.

בשלב הראשון התקשרתי למלא את חלקי בשיחה. הטלפון לא היה זמין והשארתי את הודעתי שהייתה קצרה וקולעת. חיכיתי יומיים לתגובה וכשזאת לא הגיעה התקשרתי שוב. הפעם הייתה תגובה מהצד השני וקול נעים של בחורה "פילח" את תוף אוזני…

שלום לך שף, היא התחילה בגינוני התנצלות, אתה יודע, עבודה ולחצים מנעו ממני להתקשר אליך למרות שמידי פעם ראיתי אותה מגיחה סביב רשימת הצ'אט, בוחנת את הנפשות וממשיכה הלאה לדרכה מבלי להתייחס יותר מידי.

למען האמת, היא המשיכה לאחר אותם גינונים, "כבר הייתי באירוע כזה בבית שבוא הזמינו שף, אירוע מהסרטים, אכן משהו שמעט מאוד אנשים יכולים להרשות לעצמם מבחינה כלכלית". כבר אז החלו גלי חום להציף אותי. אני לא ישן 3 ימים לפני כל אירוע, עושה את הדברים עם הרבה חום ואהבה,מכין רשימות, הולך לקניות, ומתחיל עם מלאכת העשייה, מסדר בסירים לחימום ובקופסאות להגשה ונוסע לאירוע ופורס את מרכולתי. מין אומנות לשמה שאלוהים גרם לי להיות מוכשר בהם ועל כך אני מודה לו בכל יום ויום. אבל מה לעשות לכל אירוע בוטיק יש גם את המחיר שלו שהוא אכן לא זול. אבל בנינו, לא בכל יום מזמינים שף פרטי לאירוע כל כך מיוחד ולאדם כל כך מיוחד כמו יום הולדת של אבא.

"אני קצרה בכסף ולכן אני אשמח מאוד אם תכין מבחר של דברים, תעביר אותם לסירים שלנו, תניח אותם במקרר שלנו ואנחנו נחמם נחלק, נסדר בצלחות ונגיש ביום האירוע. אתה ממש לא תצטרך להיות שם", הייתה הצעתה החדשה.

לומר את האמת מאוד לא אהבתי את הרעיון הזה, אני דואג בדרך כלל לדברים הקטנים, דואג שיגיעו לחום הראוי, ושיוגשו בזמן הנכון ובעיקר שיהיו טעימים ושיראו טוב. להוסיף אם חסר, לנקות מסביב ולחפש בכל שנייה איך לגרום לאירוע להיות בלתי נשכח לכל הכוונים – אני מודה גם לקבל את התודות בסוף האירוע, חלוקת כרטיסי ביקור שלי וקיפול הפרודוקטים לפי הסדר שלי, חיבוקים נשיקות, שלום ולהתראות.

הסכמתי גם לזה העיקר שהאורחים שלה יתענגו על האוכל שלי, אשאיר במקום כרטיסי ביקור ואולי יהיה המשכיות לאירועים שלי. ככה אני משווק את עצמי, אנשים נהנים ומזמינים אותי לאירוע הבא. אין לי תוכנית בישול טלוויזיה, אני גם לא מתארח בכאלה, גם לא משרד יחסי ציבור פעיל ואת רב המכר שלי "נראה אותך גבר במטבח" ספר בישול לגברים, אבל לא רק! שיווקתי בדיוק באותה דרך. אנשים נהנו סיפרו לאחרים שקנו, נהנו וסיפרו הלאה והלאה.

הצעתי לה את מרכולתי וסוגים שונים של מאכלים שאני חושב שזה mast באירועים מהסוג הזה ומופנים ישירות לאורחים שלה על סמך המוצא האתני שלה שהיא הציגה בפניי והצעתי לה לבחור ולפי זה אתמחר את הדברים שאני מביא.

את שוק חיי קיבלתי שוב ביום שאחרי. "אני בדיוק נוהגת בדרך לפגישה בתל אביב, אז אני לא יכולה לרשום, אבל הדודות שלי החליטו שכל אחת מבשלת משהו ומכינה. אשמח מאוד אם תתקשר אלי מאוחר יותר ותכין לי רשימה מה כל דודה אמורה להכין והאם הן יכולות להיות איתך בקשר על מנת שתסביר להן בדייקנות איך מכינים את המנה"

בשלב הזה כבר נשברתי, מאירוע עם שף ושאני מכין אותו מתחילתו ועד סופו זה הפך לקוריוז שבוא אני צריך להעביר סדנה טלפונית, חינמית  ושהשם והרפרטואר שלי חתום עליה.

בסיום דבריה היא לא חסכה להזכיר לי שהיא מרגישה שאני מתחמק מתשובה חיובית ושהיות והיא "חברה" שלי בפייסבוק היא מצפה ממני בכל זאת לתשובה חיובית ולעזרה מיידית.

זה הקש ששבר את גב הגמל. למזלי הרב אני עם "סמארטפון" מתקדם, נכנסתי לכרטיס שלה ומחקתי אותו באהבה, רגע לפני שאני מברך אותה בשלל ברכות ייחודיות שבושלו היטב במוחי ושייכות למטבח שלי ולאירועי הבוטיק הייחודיים שאני עורך….

כשסיפרתי את הסיפור לחברים אחרים, הם הרגיעו אותי שטוב שזה נגמר כך ושהלקוחה לא ביקשה שאערוך לה את הקניות של מצרכי המאכלים ואשלח אותם לבית של כל דודה ודודה על מנת שתכין את אותה מנה שהיא התנדבה להכין ….

חוצפה ישראלית כבר אמרתי????

באחד הימים מתקשר אלי לקוח, אני רוצה ארוחה מיוחדת ופרטית לעשרה אנשים, הבן שלי נוחת בעוד שבועיים בשעה 14:00 בנתב"ג אחרי שלא היה פה הרבה זמן,  "ישראלי שורשי", מלח הארץ (בחו"ל כמובן). הוא מגיע יומיים לפני פסח עם המשפחה, קראתי בכתבה בעיתון שאתה מארח נהדר, יש לך אוכל מדהים, אתה בונה עם הלקוחות שלך את התפריט  ונוף אצלך משגע, אנחנו רוצים להגיע אליך בשעה 16:00 לכינוס משפחתי שלפני החג.

בשמחה עניתי, למרות שלא הבנתי את הקשר בן ישראלי שורשי שאת השורשים שלו בונה בחו"ל אבל העדפתי לשתוק. יש משהו מיוחד שאני צריך לדעת לפני הכנת ההצעה, התעניינתי?

לא, הוא ענה, אשמח מאוד לקבל הצעה למייל שלי, כבר שלחתי לך פנייה תוך כדי שיחה, חזור אלי כמה שיותר מהר.

ישבתי ובניתי לו תפריט משגע שכולל מבחר מהדברים שאני אוהב להגיש במיוחד לאנשים "שורשיים" שהרבה זמן לא היו בארץ ולתיירים שמגיעים לבקר, תמחרתי את המנה ושלחתי לו את ההצעה.

אהההה שכחתי הוא חזר אלי כעבור מספר דקות. שכחתי לציין שבכמות האנשים שנקבתי יש שלושה תינוקות שלא אוכלים.

בסדר עניתי, על תינוקות לא משלמים אצלי (מקסימום אני יכול לחלוק איתם את הסימילאק של ביתי הקטנה),  כך שאני אכין את הארוחה עבור שבעה מבגרים, המחיר היה צריך להיות שונה אך לא ניתפס לקטנות ואשריין לך את המקום, התאריך והשעה. שוב שאלתי, יש לך איזה רעיון לכוון מה הילדים שלך אוהבים לאכול?

אני כבר סומך עליך הוא ענה אלה שביום שלמחרת הוא צלצל שוב, יש לי הרבה בשר בתפריט ושכחתי לציין בפניך ששנים מהבוגרים צמחוניים.

שוב, אין שום בעיה עניתי, אני אבנה לך תפריט בו אוריד חלק מהמנות הבשריות ואבנה לך שתי מנות בשר ובר סלטים משגע עם מגוון לחמים ותוספות צמחוניות, לחם "פרנה"  מרוקאי על חלוקי נחל, כמה פוקצ'ות טריות ואני סמוך ובטוח שהכול יהיה בסדר. עוד משהו שאני צריך לדעת שאלתי בתמיהה וזאת כדי שלא יקפוץ לי "עוד שפן מהכובע", הרי מי שראה את האתר שלי יודע שיש מי שמכנים אותי קוסם במטבח אבל שפנים אני מכיר בדרך כלל בגן החיות או במסעדת שף פרטי כשטילנו עם חברים בעיירה המדהימה "ריבווילה" שבחבל אלזס שבמזרח צרפת מוגשת צלויה בצלחת על מצע חסה.

יש לך ידע בסלטים ובאוכל צמחוני הוא שוב ניסה לבדוק אם הגיע לשף הנכון.

אכן ואכן, עניתי. יש לי כוונה ביום הולדת 45 שלי להזמין את חברים הטובים ולהכין לשולחן 45 סוגי סלטים ומזטים ושלל דברים טעימים, אבל עד שזה יקרה יש זמן ובכלל הוספתי, עם הידע הקולינרי שיש לי אני יכול להניח על השולחן סושי, עם קובה חמוסטה, מעורב ירושלמי, קוגל ירושלמי לחוח תימני, נאן הודי, שוקרוט אלזסי, מאלובה ערבית, סמבוסק עירקי, קזאן קבאב אורפלי, דולמה בוכרי, פריקסה תוניסאי, גפילטה פולני, ואפל בלגי ומוסקה יוונית הרי כבר שנים שאני מלמד סדנאות בישול ומתמחה במאכלי עדות עמים וארצות אם יש לך רצון שוב לכוון אותי מה הילדים שלך אוהבים ואני אבנה לך תפריט אז בשמחה. הבחור השיב בשלילה ובו במקום ביתי לו תפריט עם שתי עיקריות ומגוון של עשרה סלטים שכלל בין היתר, "אנטיפסטי" של ירקות קלויים, מטבוחה, קולסלואו, סלט מיונז עם ביצים ותפוחי אדמה, חצילים קלויים על מצע טחינה, ערבי קצוץ דק, חצילים בלימון, סלט ירוק עם וינגרט, עגבניות שרי עם צנוברים ובזיליקום בתחמיץ ועוד כהנה וכהנה סלטים מעניינים. חשבתי שבזה תגמר הטרילוגיה ביני לבינו.

שכחתי להגיד לך הוא מחזיר לי במייל ביום שלמחרת שהילדים שלי לא אוהבים עגבניות, אז תחליף את בסלט מטבוחה ואת העגבניות בתחמיץ וגם את הקולסלואו והסלט מיונז עם ביצים ותפוחי אדמה. לא הבנתי מה הקשר בין שני האחרונים לעגבניות אגב גם לגבי העיקריות היה לו בעייה והוא ביקש תחליפים אחרים. בסוף המייל הוא לא שכח לציין שמאוד מאכזבת אותו העובדה שפינת האוכל שלי כשרה ושאי אפשר לבשל אצלי מנות של בשר עם שמנת.

בשלב הזה נשברתי, הבנתי שיש לי עסק מינימום עם "נעים מאוד, שאולי" מהתוכנית ארץ נהדרת, אותו מגלם בחינניות השחקן אסי כהן ושום הצעה שאני אציע לא תספק אותו במילימטר ויהי מה. את כל שעות המחשבה והיצירה שלי אני שם "על קרן הצבי". הבחור מזכיר לי מישהי חברה של חבר, שום דבר לא ירצה אותה ותמיד שמגיעים לחלוקת התשבחות  היא אומרת שהיה יופי אבל….. ולא הבינה למה לא מזמינים אותה לארוחות בקרב החברים. כעצה ידידותית ביקשתי ממנו שישב עם עצמו ויחליט מה באמת הוא מצפה ממני "בארוחת שעשוע" עליה אעבוד מינימום שלושה ימים ובסופו של דבר אזכה למתח של קיטונות על האמנזיה הרגעית שנכנסה בו ועוד כמה דברים שהוא שכח לספר לי על הסועדים שמגיעים לארוחה. מאוד מאוד רציתי להציע לו שיקפוץ לפלאפל השכונתי ליד הנתב"ג יש שם יופי של מנה, זה די שורשי, צמחוני ואם הוא יבקש יפה הוא יכול לבקש את הסלט הערבי בלי עגבניות ולשלם עשירית ממה שאני לוקח מכל אדם בארוחה שכזאת אבל כנראה שבשלב הזה הבין הברנש שהוא………….. ומאז לא שמעתי ממנו יותר.

לאחר פרסום הכתבה של שרית סרדס טרוטינו, ב- 22 פברואר, במדור מומלצים של השבועון "מסלול" של ידיעות אחרונות על פינת האוכל המיוחדת שלי אודה ואתוודה שקיבלתי המון שיחות טלפון. רוב האנשים "התעניינו" אבל לא יותר מזה. חלק אחר פשוט לא הבין את מהות הכתבה שהמחיר הוא מחיר מינימום לעשרה סועדים בלי תוספות מיוחדות וקינוח  וחשב שאכן אפשר בימינו לשכור חדר vip מושקע ומיוחד לארוחה זוגית בעבור מחיר של ארוחה קלילה בחומוסיה השכונתית מעבר לרחוב (אז זהו שלא…). ואילו חלק קטן מאוד אכן התעניין על אפשרות של לעשות אירוע או לחגוג משהו מיוחד וברמה גבוהה.

את אוזני תפסה שיחה אחד מיוחדת במינה, היא עם שם של דוגמנית צמרת שמעוניינת לחגוג יום הולדת עם מספר חברים חברה לחיים שם של טייס בפוטנציה. סיכמנו את כל הפרטים על מנת שהאירוע הזה יהיה כרגיל אירוע מיוחד הכי הכי בעולם כי מה לעשות כל אירוע אצלי עומד בזכות עצמו ואינו דומה לאירוע אחר שהתרחש ממש באותו מקום. ההרגשה האישית שלי הייתה שבסוף ערב שכזה הטייס בפוטנציה פשוט קורע בכך ומבקש את ידה (אם תקראו את שאר הסיפורים בבלוג שלי תבינו שהצעה שכזאת אכן הייתה אצלי).

הכול היה מוכן לקראת התאריך המיוחל בהכנות לקראת מסיבת ההפתעה. כל החברים שידעו על האירוע ושריינו את התאריך והשעה,  גם אני יומיים לפני האירוע עשיתי את הקניות והבשרים התארגנתי יום לפני האירוע והכנתי אחד לאחד חלק מהסלטים על מנת שיספגו את הטעמים, בזמן שנותר לי טיפלתי בבשרים ובעיצוב השולחן עד הפרט הקטן ביותר. המחשבה שחלחלה בתוכי על הצעת נישואין גרמה לי משום מקום להשקיע עוד קצת מעצמי ולהוסיף עוד כמה סלטים ותוספות כי זה האופי שלי וככה אני.

פחות מ-24 שעות לפני שעת ה-שין בשעה שאני עובד במרץ על הפרטים הקטנים, אני מקבל מסרון התקשר אלי דחוף אתה לא עונה לי. בטח היא רוצה להוסיף לי עוד זוג אבל תודה לאל אצלי יש הכול בשפע חשבתי לעצמי והעדפתי לסיים עם עיצוב החדר לפני שאני חוזר אליה.

כשחזרתי אליה הבנתי את הלחץ. מישהו מבני המשפחה הקרובה נפל למשכב, כולם סביבו ולא יהיה כל סיכוי שארוחת יום ההולדת תתקיים במתכונתה הנוכחי למעשה לאחר שהפנמתי את הדברים הבנתי שכול מה שטרחתי עליו כל כך הרבה, היה לשווא. תפסתי את  הראש ותהיתי, מה אני עושה עם כל האוכל הזה ואיך אני יכול לעזור לה  – אפילו לקחת את האוכל לבית החולים כי אצלי לא זורקים אוכל.

אני לא יכול להעביר לכם את התחושה של לפרק שולחן שלקח לך כל כך הרבה זמן לעצב אותו ולשאול את עצמי למה זה קרה לי. אבל עוד יותר דאגתי לדוגמנית ולטייס ומעניין מה הם עוברים וכמה ליבי עימם ביום שכזה ובהרגשה שכזאת של בעסה וכמה היא השתדלה שיהיה לחבר שלה הכי טוב שבעולם.

אני כמובן לא זרקתי את האוכל, דאגתי שאנשים שמגיע להם ייהנו ממנו. יאמר לזכותה של הדוגמנית שהיושרה הפנימית שלה הייתה גדולה מהחיים! כבר ביום שלמחרת היא העבירה לי את כל הוצאותיי בעבור האירוע ולימדה אותי את השיעור הגדול שלמדתי בתקופה האחרונה: שלסגור אירוע זה יופי, אבל לדאוג ולבקש מקדמה להוצאות שאני מוציא על כל צרה שלא תבוא זה מצוייייין… אני מקווה שביום מן הימים הכול יסתדר והארוחה הזאת אכן תתקיים וההימור שלי של קריעת הברך אכן תתבצע אבל הפעם כמו שצריך….

כשף ממוצא אורפאלי (דרום מזרח תורכיה היא "אור כסדים" התנכית – מקום מוצאו של אברהם אבינו, לכן כנראה אנחנו אוהבים לארח), וכאחד שגדל על ברכי אמא שגדלה בעיר העתיקה בירושלים, שמן הזית לא היה חדש לי מהיום שנולדתי. כשהיינו חוזרים מבית הכנסת אחרי הצום של יום כיפור המאכל הראשון שהיינו אוכלים היה זעתר עם שמן זית. לימים גדלתי להיות שף, עיתונאי מזון ויין ומחבר ספרי בישול (רב המכר "נראה אותך גבר במטבח" ו"קולינר"), על סודות המטבח הארץ ישראלי עם התמחות באוכל ביתי ובמאכלי עדות ועמים ושוב נפגשתי רבות עם שמן הזית. התענגתי עליו בעיקר במטבח הערבי הארץ ישראלי, במטבח האיטלקי, המטבח הספרדי ובמטבח היווני שם במרחק שעה טיסה מאיתנו כמעט ואין רופאים קרדיולוגים וחולי לב וזאת עקב השימוש הרב בשמן הזית במטבח זה.

"כחסיד אומות שוק מחנה יהודה בירושלים" שם התגוררתי עד לא מזמן הייתי רוכש בכל שנה את ג'ריקן שמן הזית ממשפחה מכובדת בבית ג'אלה שבפאתי בית לחם. באותם ימים הסתובבנו שם חופשי והרגשנו כמו בבית בלי פחד ומורא מפני דקירות ופיגועים חבלניים. ידיעת השפה הערבית על בוריה רק עזרה לי ליצור קשרים ולדעת שמשפחה זאת תשמור לי בכל שנה את הג'ריקן שלי בתוספת בקבוק "קוקה קולה" מלא בזיתים סורים משובחים שהמשפחה מגדלת ושממנה עושים שמן זית ירקרק וסמיך, עם המרירות הדרושה בהתחלה שמביעה טריות שמן הזית ואיכותו ללא פשרות. זאת כמובן ללא תקן שמן הזית של המועצה הישראלית לשמן זית שהונהגה בשנים האחרונות. מאוחר יותר התקיימה האינטיפדה, בית לחם ובית ג'אלה הועברו לידי הרשות הפלסטינאית שלא התלהבה מהמשפחה שבקשר עם השף והעיתונאי הישראלי בתחילה הופסקו משלוחי הזיתים ובסופו של דבר גם את ג'ריקן השמן זית הייתי מקבל דרך גורם שלישי שהיה מתווך אך דאג שבכל שנה אכן אקבל את המנה השנתית שלי.

כידוע עץ הזית נותן בשנה אחת כמות נכבדה מאוד של פרי ואילו בשנה שלאחר מכן מעט מאוד פרי. המחירים עבור 16 ליטר של שמן זית נעו סביב 450-550 ₪ את המחיר הגבוה שילמתי בשנה הפחות טובה, אבל רמת המחירים הייתה קבועה ונשמרה עם השנים. אלה שהשנה שנחשבת כשנה פחות טובה עלה מחירו של הג'ריקן והאמיר למחירי שיא של 1000 ₪ עבור אותם 16 ליטר. מדוע המחיר גבוה במיוחד תהיתי לבקשתו של המתווך? "נשבע לך בילדים שלי" אמר המתווך בעברית עילגת יש לך מזל שאתה לקוח קבוע שכן לפי כמות הזיתים שהיו השנה על העצים היה סיכוי קלוש שבכלל הוא ימכור שמן זית, את כמות הזיתים הוא מכין אך ורק לחמולה שלו ולא נשאר לו כלום למכירה. יש לך מזל שהוא אוהב אותך כמו בן שלו…

אסי פנקס, איש הייטק לשעבר והבעלים של בית הבד המודרני של פנקס בכרמי יוסף והאיש שמייצר את "השמן של אסי" מסביר שבשנה אחת העץ נותן את מלוא התפוקה כלומר 100% פרי ליצירת שמן זית כתית ואילו בשנה יבשה אמור עץ הזית לתת כ-60% פרי ליצירת שמן זית כתית. אולם השנה נתן העץ כ-20% פרי ליצירת שמן זית כתית. המומחים אומרים שמכוון ששנה שעברה היה חורף חם ולא היה מספיק קור העץ "התמיין" לצימוח ולא לפרי ולכן השנה יש בעיה קשה עם אספקת שמן הזית. איכותו עדין מעולה אולם המחירים מרקיעים שחקים. אולם מי שמשתמש בשמן זית ימשיך וישתמש למרות המחירים הגבוהים.

נאמן לדבריו של אסי ולעצם היותי מכור קשות לשמן זית נאלצתי לשלם את המחיר ועדין להשתמש בזהב הירקרק הזה מה עוד שכיום מתגלים יותר ויותר זיופים בשוק הזה. ישנם כאלה מי שמוסיפים שמן סויה לשמן הזית כדי להגדיל את הכמות או מערבבים שמן זית של השנה עם שמן משנה שעברה ובכך מגדילים את הנפח. נאמן לאמרה ש"סוס מנצח לא מחליפים" עצתי היא אחת לקנות שמן זית ממקום קבוע וידוע וזאת על מנת שבשנה הבאה כאשר הפרי ייתן את תפוקת ה-100% עדין אני אמצא את עצמי הולך לאותו מוכר שמן. את חלק מהעלייה במחיר אין לי ברירה אלה לספוג ועדין לתת ללקוחות שבאים אלי לסדנה לבישול או שאני עורך להם אירוע קטן את אותו שירות ואת אותם טעמים ביתיים עם אותו נוזל סמיך וירקרק שמשמש אצלי כחומר גלם עיקרי במטבח שלי ושלקוחותיי אוהבים את טעמיו. מי יודע, אולי המעבר שלי מירושלים לכרמי יוסף ועוד כמה עצי זית שאטע בעצמי יגרום לי עוד כמה שנים ללכת הם הפרי לבית הבד של פנקס ואייצר לעצמי את שמן הזית שאני מגדל על העצים שלי. אבל עד אז איך אומרים האורפלים "אללה כרים".

2.99$ זה המחיר שהיה מוטבע על התווית של מכנסי כותנה דקה ומודפסת בציורים של רולטה ולוטו בחנות בקניון בפיניקס אריזונה בעת שביליתי את ירח הדבש שלי בארצות הברית.

"זה יופי לישון איתו" אמרה אשתי בעת שבחנו את המכנסים וכמה יחידות יש על הקולב.

לישון? שאלתי, זה יופי לעבוד איתו! הבד קליל ואוורירי, הטרנד של מכנסים צבעוניים לשפים מאוד הולך כרגע ובכלל מה רע להיות אחר במכנסיים של שף? משהו שיהיה ייחודי רק לי!

"מה לעבוד?" היא שאלה, מי ייתן לך לצאת מהבית עם מכנסים כאלה? זה מכנסים של פיג'מה! אני לא רואה אותך יוצא מפתח הבית עם מכנסים כאלה! בכלל לא ראיתי בשום תוכנית טלוויזיה שף שעובד או מצולם עם מכנסי פיג'מה.

זה בגלל שמצלמים אותם בטלוויזיה מהבטן ולמעלה, את רואה בדרך כלל את הז'קט של השף המצולם אבל לא את המכנסים, השבתי בביטול. חוצמזה את לא מכירה אותי מספיק טוב למרות החתונה שהתקיימה אך לפני מעט קט, אני בדרך כלל שונא לעבוד עם שני דברים, עם מכנסי שף וקבעתי לעצמי כלל לא לעבוד עם כובע של שף, מינימום "בנדנה" כובע בשום פנים ואופן לא! אבל אני אזרום איתך, נקנה אותם לשינה ואחר כך נראה מה יהיה.

על הקולבים היו מונחים 4 מכנסים שהתאימו לגודל "האנורקסי" שלי, המוכר ניגש לברר אם יש עוד במחסן אבל חזר עם פנים מוחמצות כאילו אכל איזה "לימון ג'ירדו כבוש" והדגיש שצר לו אבל אין עוד.

יצאתי מהחנות כולי התרגשות לפעם הבאה שאלבש את המכנסים האלה שאשתי קוראת להן מכנסי פיג'מה ואני קורא להן מכנסי עבודה נוחים ומהנים.

חלפו הימים והגענו לארץ, חזרתי להדרכות בבתי הספר לבישול ברחבי הארץ עם "בגדי השף החדשים" ממש הומאז' נפלא ל"בגדי המלך החדשים" בכל מקום שהייתי בו במטבח, כל חברה שייצגתי במהלך השנים האחרונות ובכל עמדה שמכרתי את ספריי עמדתי עם הז'קט ובמכנסי השף הצבעוניים גרסת שף יגיל. אשתי לא קיבלה את המראה החדש שלי אבל אט אט אכן הבינה שהבעל שבחרה עקשן לא קטן. היא גם הסתובבה איתי והתבוננה בטלוויזיה, אכן רוב השפים לבשו את אותם מכנסיים צבעוניים ונטשו את מכנסי הפיפטה או הפסים. במשך אין ספור מקרים התלהבו התלמידים והאנשים שמסביבי מהסדנה או מהמאורע שהייתי בו אבל לא היה פעם שבו לא נשאלתי "מאיפה ניתן להשיג מכנסיים כאלה נוחות לעבודה" או האם יש דגם נשי לאותו מכנס וזאת משום שתמיד היה שם "תחום פרוץ ומעורר תהייה". מהר מאוד הפכו מכנסי פיניקס אריזונה לסימן ההיכר שלי, "סחתן שף, היום אתה בסגנון הרולטה הם היו מפטירים לעברי" אתמול הוא היה עם מכנסי הלוטו ענה לו חברו. בסופו של דבר אוי לי ואבוי לנשמתי אם הייתי חוטא ומגיע להדרכה עם מכנסיים סטנדרטים של שף.

באחד המקרים פנה אלי בעל חברה שאני מייצג אותה, תגיד לי הוא שאל, "מה יהיה עם המכנסיים שלך? אני 50 שנה בתחום ולא הצלחתי לקלוט את הסגנון של המכנסים האלה"!

מה קרה לך, עניתי מייד, המכנסיים אילו המילה האחרונה באוזבקיסטן, אני מאמין שתוך שנה שנתיים הן עושות עלייה לארץ. אתה לא רוצה שהשף שלך יוצא ממעגל הפוריות ועם החום שמפיק הגז התעשייתי אין ספק שלולי מכנסיים אלו הביצים שלי היו "ואווס חמינדוס" (ביצים חומות של חמין – בספרדית). היה שווה לראות את החיוך שלו כדי להבין שהתשובה הייתה מספיק מוצלחת כדי להרגיש שהוא הזדהה איתי.

סביר להניח שאם תהיו בסדנה שאני מעביר, או שאני אפיק לכם איזה שהוא אירוע של ארוחת שף פרטית, יום הולדת לחבר או לקרוב משפחה, בר או בת מצווה, יום גיבוש לעובדים, וכל הדברים שאני עוסק בהם תיראו אותי עם מכנסי הפיניקס הידועות שבאמת הפכו לסימן ההיכר שלי.

בנינו, אל תגלו לאף אחד, מידי פעם יש איזה שמוק אחד שמנסה להיות הומאז' רע לילד של הנס כריסטיאן אנדרסן שצועק בקולי קולות "השף עירום" זה בכלל לא מכנסיים של שף, זו פיג'מה שהתחפשה. "שב בשקט מפטירים לעברו הסובבים אותו", פיג'מה או לא פיג'מה תן להתענג על המאכלים והמטעמים ששף יגיל הכין לנו ומצידנו שיבשל עם בגד ים, לנו זה לא משנה, אבל שאומנות הבישול וחדוות היצירה ימשיכו לקונן בתוכו. אמן ואמן.

החלטתי לשתף אתכם בסיפור שהיה אחד המוצלחים שקרו לי התקופה האחרונה כל אחד יסיק את המסקנות מהסיפור וילמד ממנו לקח לגבי העתיד.

באחד הימים מפלח צלצול טלפון את השקט המדהים בביתי שבכרמי יוסף. שלום, מדבר שף יגיל הוא שואל אותי בלחץ?

"מודה באשמה", אני עונה.

יש לי יום וחצי בוקע הקול בעוד יותר לחץ.

יום וחצי למה? אני שואל בהשתאות מתוך דאגה שהקול הצעיר שבוקע מהטלפון לא הולך חלילה למסור את נשמתו לבורא.

"יש לי יום וחצי להציע לה נישואין לפני שהיא נוסעת לחו"ל ואני חייב לקבל תשובה לפני שהיא טסה, סיפרו לי שיש לך את אחת מפינות האוכל הכי רומנטיות בארץ הקטנה שלנו עם נוף מדהים וירוק של יער ואתה מתמחה במאכלי עמים, עדות ואוכל ביתי בדיוק כמו שהיא אוהבת, אני רוצה להציע לה הצעת נישואין אצלך בפינת האוכל שלך מחר בלילה כשהאורלוגין יראה את השעה תשע בערב".

אני יכול לראות את זה כקומפלימנט עניתי, אבל אתה יודע שארוחה זוגית עם שף פרטי זה לא דבר זול, מה עוד שאני חייב לעבוד בלחץ ולרוץ מייד בסיום השיחה לקניות, להזיז פגישות שיש לי למחר כדי שהאירוע יהיה מושלם והכול טרי ומושלם בדיוק כמו שאני יודע להכין את האירועים שלי. הכול צריך להיות "פרסט קלאס" כמו שאני רגיל, מדובר בהצעת נישואין משהו שייזכר לכל החיים, אין לנו הרבה זמן.

אין לי שום בעיה כספית, אני מסוג האנשים שהמיתון לא השפיע עלינו, הוא ענה והפעם בצורה הרבה יותר רגועה כאילו ירד לו אבן מהלב, תנקוב מחיר אבל יש לי תנאי אחד.

אני מקשיב עניתי, כשהבנתי שאם הוא כל כך רוצה שאנהל את טקס הצעת הנישואין בכזה לחץ אין שום דבר שלא אעמוד בו בכבוד.

עד שאנחנו נכנסים אליך לבית אסור לה אפילו לחשוד במילימטר שאני הולך להציע לה הצעת נישואין, זה חייב להיות דיסקרטי לחלוטין וחוץ מהרגלי הקולינריה שלך אתה גם חייב להיות שחקן צמרת פשוט זה חייב להיות מתוכנן לפרטי פרטים ותחשוב איך אני מצליח לגרום לתל אביבית שלי להגיע אליך לכרמי יוסף, באיזה סיבה ובאיזה טוענה.

תן לי עשר דקות עניתי לו אני אכין לך את התפריט והצעת המחיר למחר בערב והיא לא תדע כלום הבטחתי. מילה של ירושלמי בדם ועוד יותר מילה של "אורפלי". כעבור 10 דקות התקשרתי, תפריט הטעימות שלי היה לשביעות רצונו וגם עם המחיר לא הייתה שום בעיה. "מחר אתה מספר לה סיפור שיש לכם מסיבת הפתעה של חבר משותף בוילה פרטית בכרמי יוסף, כתוב בפניך את הכתובת ואיך להגיע אלי, אתה מגיע בשעה תשע כמתוכנן עם בקבוק יין ביד וטבעת בכיס, בכניסה לישוב כשאתה עובר את השער אתה מצלצל וסוגר, אני יעלה לקבל את פניכם ואת כל השאר תשאיר לי ולמקצוענות שלי.

ניתקנו את השיחה, שעון החול השוויצרי שלי החל לתקתק במהירות, עשר דקות אחרי זה כבר לא הייתי בבית ישר רצתי לקניות, בדרך שיניתי פגישות של היום למחרת, הכול חייב להיות טרי ורענן.

למחרת בשבע וחצי סיימתי את הפרויקט ונותר לי רק לערוך את השולחן לזוג המלאכותי. שוב ושוב הבנתי למה כל כך קשה להכין ארוחה זוגית כי ממש באותו זמן ובאותם קניות ובאותו הוצאות על דלק יכולתי להכין בקלות ארוחה ל-20 סועדים ולהרוויח הרבה יותר.

האורלוגין אכן הראה את השעה תשע בערב, ריח של אוכל ביתי מדהים מילא את חלל החדר שלי, מריח יותר מדהים מאחלה בושם של "דולצה וגבאנה" ונאדה, הטלפון מת, לא משמיע שום גרגור ושום צפצוף. תתפלאו לא התרגשתי לרגע לגבי התשלום של אותו ערב, הוא כבר היה בחשבון הבנק שלי, הייתה לי בעיה שאני לא יכול ליצור איתו קשר ולהרוס את אפקט ההפתעה עליו התחייבתי במילה.

לקראת השעה תשע וארבעים הפסיק הטלפון שלי את השביתה האיטלקית שלו, הוא צלצל ומייד פסק הבנתי שזה הסימן שאני צריך לקשור את הסינר הצרפתי על מדי השף ולעלות למעלה לקבל את פניהם.

ערב טוב אתם למסיבה ברוכים הבאים קיבלתי את פניהם בזמן שהחנו מרצדס זהובה ובוהקת , האורחים שהיו אמורים להגיע למסיבה בדיוק הודיעו שם מאחרים בכמה דקות בואו תצטרפו אלי ונרד לבית אין לכם מה לחכות בחוץ אמרתי בעוד אני שומע את צעקותיה של האישה לעתיד שלא היה סיבה להזדרז מידי ולהגיע ראשונים. בפעם הבאה אני עושה דברים בקצב שלי ולא שומעת בקולך! "אימלה" חשבתי לעצמי, כפרות אני, עם "איזה חמודה" הוא בחר להתחתן ולהציע לה נישואין אצלי בבית. כשנכנסנו רצתי למטבח בעוד החמודה  לא מבינה את פשר הנרות והרומנטיקה ששררה מסביב, שתי צלחות בלבד על השולחן וריחות של "שיפטה" מאכל הבית שלי ממלאים את החדר. הספקתי לשמוע את התשובה כן ואחריה שקט של נשיקה, הקוצ'י מוצ'י, התנצלות על הצעקות במדרגות ותיאורית הפתיל הקצר לפני שיצאתי ממחבואי מאחורי המקרר.

לא אלאה אתכם בפרטים מיותרים, לאחר שהגשתי את כל הטעימות שלי הנחתי להם להיות עם עצמם כשעה וחצי עד שהוגש הקינוח בסוף הערב הם הודו שהיה ערב מדהים שלא ישכח לעולם שהאוכל הזכיר ילדות וריח שמגיעים למקום חם עם המאכלים של אמא אחרי בית הספר משהו שרק מי שבאמת אוהב אוכל יכול לחלק אותו בין אנשים בצורה כזאת מדהימה וכזאת יצירתית. והזוג עם הצעת הנישואין, אני באמת לא יודע אם הם התחתנו או לא, הם הבטיחו לשמור  על קשר ונעלמו. סיפקתי להם פנטזיה של שלוש שעות בערך ומאז לא שמעתי מהם מה שנקרא "כל אחד הלך לדרכו. מי יודע איך הייתה החתונה אם הייתה בכלל? אולי היא בכלל כבר בהריון? איך הגיבו ההורים למשמע ההצעה וההתרגשות? איך קיבלו זאת החברים? למען האמת מסקרן אבל אני לא יודע כלום. הם ביקשו אירוע ייחודי, אני סיפקתי להם את המוצר שביקשו. אבל דבר אחד אני יודע, תמיד הם יוכלו לעבור עם עצמם ועם הילדים ליד פינת החמד שלי להצביע על הבית שלי ולהגיד פה הצעת לי הצעת נישואין עם ארוחת ערב רומנטית הרבה ירוק ומאכל ביתי שקוראים לו "שיפטה"…..