מרץ 14 2011

כשמזמינים אותי אני בא…

מאת: בשעה 15:50 נושאים: כללי

נתחיל מאמרה שכבר הרבה זמן שגורה בפי "שפים לא מזמינים כאורחים". כשכתבתי אותה מספר פעמים בפייסבוק ואמרתי אותה בפני חברים בשיחות אילו ואחרות, אותי לא מזמינים לארוחה, מקסימום לאיזה קפה ועוגה. מצד אחדהיו כאלה הרימו גבה כאילו עבר איזה יתוש "דאנגי" בסביבה, אבל באותה הרמת גבה היו גם כאלה שהודו שאכן יש להם איזה פחד מסוים להזמין לבית שף לארוחה וזאת בגלל החשש כיצד הוא כאיש מקצוע יקבל את המנה שהם הכינו ומה תהייה התגובה והביקורת עליה. 

לא משנה כמה הייתי מסביר שכאורח תמיד אפרגן בכל לב וזאת משום שאוכל נחשב מבחינתי כיצירה ואין זה נאה ליצור השוואה בין יוצר ויוצר. יתרה מכך בכל מצב כאורח הייתי משבח את היוצר גם אם יצירתו לא הייתה באותה שפה של היצירות שלי. אם אותו יוצר או יוצרת היו רוצים לשמוע טיפ או המלצה, הם היו חייבים לבקש זאת במפורש ממני ואז הייתי יכול לומר את דבריי כמובן ללא ביקורת מצידי.

זה היה הכי טבעי שבעולם כשאוהד רוט, חברי מהפייסבוק אותו פגשתי פעם אחת בחיי באירוע קומזיץ של חברים הזמין אותי לאוהל בדואי אצל זיאד בכפר סלאמה שבגליל ביום חמישי כבר באותו יום הודעתי לו בהנאה שאני אכן מגיע עם המשפחה בשבת.

בשעות הבוקר המוקדמות קמתי והכנתי סלט עגבניות קצוץ עם עגבניות שהנחתי על מנגל, אליהן הוספתי פלפלים חריפים שקליתי גם על המנגל, עלי מרווה טריים, לימון ננסי קצוץ ושמן זית. בקופסה אחרת שמתי סלט לימונים כבושים עם פפריקה שאני מכין ובעוד קופסה מלפפונים חמוצים תוצרת בית. הנענו את הרכב צפונה ונסענו לכוון המושב של אוהד ומשם ישירות לבית של זיאד בכפר סלאמה של המועצה משגב.

זיאד איש חביב, קיבל את פנינו בקפה על גחלים ולאחר הכרת המשפחות נסענו לקטוף את הצמחים שמהם נכין מטעמים. כאיש אוכל ביקשתי לטעום כמעט כל צמח שיצא מן האדמה ישירות לפה שלי ומצאתי את עצמי כמו איזה "עיזה גזיזה" מלכך להנאתי שלל צמחים של עשבי לוף, רשאד, אספרגוס פרא, חובזה ועוד שלל ירוקים להם קוראים אצל יוצאי עדת ה"נאש-דידאן" "סאפזי" ואותם אוכלים עם מאכל ה"שיפטה" שהוא גם מאכל הבית שלי שאני עושה באירועי בוטיק….

כשחזרנו למאהל החל שלב ההכנה וההגשה ועל מגש בקוטר של מטר נחו להן צלחות עם מבחר גוונים וטעמים וביניהם גם המטעמים שלי. היה שם "כוסה מחשי", "שולבטה "שזה ירקות מבושלים עם בורגול, סלט קצוץ דק עם הרבה כוסברה, סוג של עלים ממולאים סטייל עלי גפן שאני מכין, זיתים של בית, חומוס, טחינה עם הרבה לימון ופול שהמארחים הכינו במו ידם,

"מחלל" כבוש של בית, עוף ממולא באורז, בשר כבש בבישול ארוך, מג'דרה מענגת ועוד מגוון רחב של צמחים מבושלים עם לימון שקטפנו…. הפיתות היו טריות, הלימונדה הייתה קרה ולנו לא נותר אלה לבלוס בהנאה תוך כדי השמעת רעשים של עונג ואושר.

תה צמחים של זיאד ושוב קצת שיחה בעבית הקולחת ששגורה בפי על החיים ובכלל, תוך כדי כך שהינוקות משחקים באוהל הבדואי ומתרשמים מהצבעים היו קינוח מעולה לארוחה כשהדובדבן של הקצפת היה טיול עם אוהד ומשפחתו בנחל צלמון עד הבריכה וזאת על מנת להוריד את האוכל הרב שאכלנו בהנאה. אין ספק שבעיניי זאת הייתה אחת השבתות הכי מענגות שהיו לי בתקופה האחרונה, הספונטאניות של הדברים, האירוח של זיאד וההכרה המעמיקה של אוהד ועל כך שבפייסבוק ובאינטרנט אין רק חברים וריטואלים (ואת זה כותב אחד שהוציא ספר בשם "קולינר" על נפלאות האהבה הוירטואלית וההיכרויות דרך האינטרנט) , היו בעניי ההוכחה שאפשר לקשור קשרים וגם קצת להנות ממנעמי החיים. חזרנו עייפים אך מרוצים, אולי גם בגלל האויר והאוירה ומעצם העובדה שלא חששו ממני והזמינו את השף מכל הלב…

תחשבו על זה פעם באה כשיש לכם חבר שף, או טבח, או קונדיטור שבטוח צמא לאיזה עוגה בחושה עם מיץ תפוזים ולו רק להתענג על ההרגשה שלא חששו ממנו כלל….

ואני…וכמו שכתבתי בכותרת…. תזמנו, אני בא!

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות